פרשת ראה - חס"ה לשבת

למה מקבלים בעולם הזה רק את ה'פירות' של המצוות ולא את הקרן? האם חודש אלול הוא הצגה או באמת? ולמה ללמוד תיקוני הזוהר דוקא בימים אלו? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת ראה

יום רביעי כ"ו אב תשפ"ה | 20.08.2025 | 12:15

חידוש

חודש אלול

בארבעים ימים שמראש חודש אלול ועד יום הכיפורים יש 960 שעות כמנין הלוגין של מקוה, [במקוה יש ארבעים סאה, ובכל סאה יש כ"ד לוגין, יוצא תתק"ס לוגין]. אדם טובל במקוה ויוצא חדש, כך גם אם אדם ינצל את הימים האלה עד יום הכיפורים יכול להיות בריה חדשה ממש. ה' יזכנו!

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשעמו" (יא, כו-כז)

בכל יום אנחנו אומרים בתפילה, "אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא", כלומר בעולם הזה משלמים לאדם רק את ה"פירות" ממעשיו הטובים, אבל עיקר גמול השכר, הוא "הקרן" בעולם הבא, כי אין כח ליתן לאדם שכר על מעשיו בעולם הזה, כי השכר גדול מאד ורוחני שבעולם הזה אין אפשרות לשלמו, לכן האדם מקבל בעולם הזה רק מעט מן הפירות שמגיע לו, וזה נקרא "ברכה" כלומר מה שהעסק מרוויח רווחים טובים מעל הקרן, זו ברכה מהשמים. ולכן במצוות ומעשים טובים יש "ברכה" ויש "קרן", הקרן היא רק בעולם הבא וזה שנאמר כאן, "ראה אנכי נותן לפניכם היום" דהיינו כאן בעולם הזה, "ברכה" שהיא הפירות "היום", אבל הקרן קיימת לעולם הבא, כמו שממשיך הפסוק "וקללה" שהיא בראשי תיבות והקרן קיימת לו לעולם הבא.

והסביר רבי העניך מאלכסנדר, כי ישנם שני סוגים של "היום", האחד הוא היום של ברכה, והשני של קללה. היום של ברכה אומר (עירובין כב.), "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". ואילו היום של קללה אומר (ישעיה כב, יג) "אכול ושתה כי מחר נמות", כלומר תאכל "היום" כי מחר תמות. הנה שלכל אדם יש בחירה לבחור בין היום של הטוב להיום של הרע, אולם, תורתנו מציעה וגם מצוה עלינו (דברים ל, יט), "ובחרת בחיים למען תחיה".

על דרך זו ביארו בגמרא (עירובין כב.) את הפסוק (דברים ז, יא) "אשר אנכי מצוך היום לעשותם", היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. שהעולם הזה הוא עולם העשיה, והעולם הבא הוא עולם ה"מחר לקבל שכרם", עולם הגמול.

משל למה הדבר דומה, לסוחר שנסע לצורך מסחרו בעגלה, וכיון שהנסיעה היתה ארוכה, ביקש בעל העגלה את שכרו כבר באמצע הנסיעה. אמר לו הסוחר, אם מבקש אתה את תשלום הנסיעה, לא אתן לך עד שנגיע ליעדנו. אך אם מבקש אתה תשלום עבור הוצאות הדרך, כגון עבור קניית מאכל הסוסים או עבור תיקון מסויים, אתן לך כבר עתה.

להבדיל, גם בשכר המצוות הוא הענין, שהרי את השכר האמיתי עבור פעולתנו בעולם העשיה נקבל רק לעתיד לבוא, אולם תשלומי מענק מקבלים בשביל לקיים את התורה כבר עתה, וזהו שנאמר, "את הברכה אשר תשמעו", ופירש רש"י: על מנת שתשמעו.
 

סיפור

איך אנחנו רוצים להיראות באמת?

מסופר על חסיד אחד שיצא לתרבות רעה עד שהסיר מעליו ר"ל כל סממני יהדותו. מידי שנה ולקראת ראש השנה מתחפש ולוקח זקן ופאות וכו' והיה מגיע לרבו כשהוא עטור במראה יהודי. שנה אחת הוא החליט שנמאס לו לשחק את המשחק, והוא הגיע בימים נוראים לשהות במחיצת רבו כגוי לכל דבר, ובשנה זו גם במראהו החיצוני היה נראה כך. פנה אליו רבו והחל לגעור בו להיכן הגעת, פשטת מעליך כל צלם של יהדות! ענה לו החסיד לשעבר אני לא מבין הרי אני כבר שנים רבות פוקר, והרב'ה ידע מזה א"כ מה שונה שנה זאת מכל השנים? האם בגלל ששמתי עלי מסכה בשנים הקודמות נהיתי יותר צדיק? ענה לו רבו כשהיית מגיע לכאן בשנים קודמות סלחתי לך, כי סוף סוף הוכחת איך אתה רוצה באמת להיות, מה שכל השנה אתה לא כך כי פחז עליך יצרך הרע, אבל כעת שאתה אפי' לא מתאמץ להיראות כיהודי סימן שאתה אפילו לא רוצה להיראות כך וזה חמור מאוד.

חודש אלול זה לא הצגה, זה החודש שאנחנו אומרים לקב"ה איך באמת אנחנו רוצים להיראות ומי שמראה התנהגות ע"פ דרך התורה, התחזקות בכל הדברים, אז הקב"ה מקבלו ברצון ומוחל לו על עוונותיו, אפי' שהוא יודע שכל השנה הוא לא מספיק מתגבר, אבל מי שגם בחודש זה ממשיך בהתנהגות כבכל השנה בלי להשתנות לכזה אדם הקב"ה לא מוחל והתוצאה בהתאם ביום הדין והמפשט הגדול והנורא.

בילקוט שמעוני (כאן ריש רמז תתצ"א) מפרש את המילים לא תתגודדו, לא תשימו אגודות אגודות ותהיו חלוקין אלו על אלו.

מסופר על החפץ חיים זצ"ל, שפעם בא אליו אדם ושאלו, מה טעם לכל הנוסחאות והמנהגים השונים שבתפילה, ומה צורך יש בהם? חסידים מתפללים כך, ומתנגדים מתפללים אחרת. ואף החסידים עצמם מנהגים שונים להם. אלה בהתלהבות, בנגינה ובריקודים, ואלה בשקט, בשלווה ובניחותא וכיוצא בזה. כלום לא מוטב היה אילו התפללו כל ישראל בנוסח אחד ובהנהגה אחת?

השיבו החפץ חיים, באמת יכולת לשאול שאלה זו מאת הקיסר הרוסי, לשם מה לך אדוני הקיסר צבאות וחילות רבים ומשונים כל כך? חיל רגלים, חיל פרשים, חיל תותחנים ויורדי ים, שומרי גבולות וכו' וכו', כלום לא היית מיטיב לעשות אילו איחדת את כולם תחת חיל אחד, עם אותם כלי מלחמה, ושר צבא אחד ממונה עליהם, הרי בכך פוטר היית את עצמך מדאגות רבות ושונות.

ברם, באמת כל בר דעת מבין כי לכל סוג וסוג של חילות הצבא, מטרה מיוחדת ותכלית נפרדת לו לעצמו, ותפקידו המיוחד אך לו הוא לבדו, כי הלא המטרה העיקרית והכוללת של הצבא כולו היא לנצח את האויב, ולתכלית זו מחפשים דרכים ואמצעיים שונים. הן מה שיש בכוחו של חייל מחיל הרגלים לעשות, אין בידיו של פרש לעשות, ואילו מה שיש בכוחו של זה אין בכוחו של זה, חיל הרגלים יכול להלחם בקרב פנים אל פנים עם האויב. ואילו חיל הפרשים תנועתו קלה יותר והוא יכול להימלט יותר מהר או לדלוק מהר אחרי האויב. מעלה יתירה יש לתותחים שכן הם יכולים לפגוע באויב גם ממרחקים. מה שאין שאר החיילות יכולים עשות כן. ואפילו התוקעים בחצוצרות שאין כוחם יפה לעשות מלחמה, תועלתם מרובה, שבתקיעתם הם מפיחים רוח של גבורה בקרב החיילים.

וכך הוא אף בעבודת הבורא, שהרי כל פעולתנו אינה אלא מלחמה מתמדת עם הסטרא אחרא, הוא השטן, הוא המסית, הוא המדיח, ואנו מבקשים ומחפשים תחבולות שונות כיצד לנצחו ולהתגבר עליו. לשם כך ולתכלית זו מצויים לנו בחילותנו סוגי צבא שונים, כדוגמת חיל רגלים, פרשים, יורים בתותחים וכדו', כל סוג וסוג חשיבותו גדולה ותועלתו מיוחדת, כי כל אחד ואחד נלחם באויב על פי דרכו ובכלי המלחמה המיוחדים לו, וכל אחד ואחד מסייע לנצחון על פי דרכו, ובידו לעשות דבר שאין בכוח חבריו עשותו.

כת זו מנצחת בכח התורה וכת זו מנצחת בכח התפילה, ואילו כת שלישית מנצחת בכח ניגוניה וכיוצא בזה. העיקר אינו אלא שידעו כל הכיתות וכל סוגי הצבא, שהמטרה היחידה היא המלחמה ביצר הרע והנצחון עליו (להתעדן באהבתך).
 

הלכה

ערב ראש חודש אלול

א. מנהג ירושלים לילך בערב ר"ח אלול על קברי הצדיקים, ויש חסידים שהולכים לחברון להשתטח על קברי האבות במערת המכפלה, ומרבים שם בתשובה וצדקה כדי לזכות למה שאמרו רבותינו תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, וכן מנהג ישבתינו הקדושה.

ב. ערב ראש חודש אלול יום תשובה ותפלה וצדקה כי נפתחים י"ג מידות של רחמים וצריך חרטה על העבר וקבלה על העתיד ואם יכול יקבל עליו תענית והתוודה על עוונותיו, ויקרא כל התהלים עם שבעה כורתי ברית, ואם כל ער"ח צריך לשוב בתשובה ק"ו בער"ח אלול שהוא זמן תשובה על כל השנה כולה כדי שיהיה מוכן ליום הדין הגדול והנורא, וגם מי שאינו נוהג לומר סליחות בכל ערב ר"ח לפחות יעשה עתה בער"ח אלול תשובה ומעשים טובים.

חודש אלול

ג. חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות, ולכן ירבה בו בתשובה וירחיק עצמו מעבירות, ויהיה האיש ירא וחרד את דבר ה', וירחיק עצמו מהקפדה ומכעס אפילו לדבר מצוה, ומליצנות וגאוה, ויזהר מאוד בברכות הנהנין ויזכה להשגה גדולה.

ד. כתב רבנו האריז"ל: בחודש אלול נפתחים י"ג מקורות של י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא ומאירים למטה, שהם י"ג מידות של רחמים וכו', ונפתחת דרך לתשובה לכל אחד מעם ישראל, ולכן צריך לעשות בכל יום חשבון נפש, וגם יכוין היחוד של "הנותן בים דרך" בכל חודש זה.

ה. יהיה נזהר בימים אלה מכל חטא, כי ימים אלה כדוגמת הלב והמוח של האדם, שאם ניזוקו הוא היזק לכל הגוף.

ו. החל מראש חודש אלול עד שמיני עצרת אומרים אחר תפילת שחרית מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהלים כז). וכל האומר מזמור זה מר"ח אלול עד אחר שמחת תורה, אפילו גזירה רעה יכול לבטל, ומעביר מעליו המקטרגים.

ז. נהגו ללמוד תיקוני זוהר בימים אלה, דהיינו להתחיל בר"ח אלול ולסיים ביוהכ"פ, ובזה תטהר נשמתו ותזדכך, והוא מתקן עולם העשיה אשר שם מגיע פגם חטאו ביותר.

ח. אנשי מעשה נוהגים לבדוק בחודש זה התפילין והמזוזות, ועכ"פ יראה שיבדוק המזוזות כדינם פעמיים בשבע שנים.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!